תלמידים משתפים

שמי לימור ואני בת 60, עד לפני 13 שנים, חייתי בעולם של כעס, מרמור וקורבניות.

למרות שהתנאים החיצוניים בעולמי מאוד תמכו בי, היה לי שפע כלכלי, קריירה מצליחה, בעל אוהב ותומך ילדים מדהימים ומוכשרים, הייתי בריאה בגופי, ספורטאית, רקדנית וחזקה, עם השנים  הצטברה בתוכי טינה, הייתי ביקורתית ונהגתי להאשים ולשפוט את כל מה שבא במגע איתי.

מידת השמחה בעולמי הפנימי הלכה ודעכה עם השנים, נהגתי לריב עם אימי, הסתכסכתי עם בעלי ובעיקר היו לי ריבים קשים (ואלימים) עם ביתי. המחשבה שליוותה אותי הייתה תמיד, למה זה מגיע לי?

חיפשתי דרכים שונות להתגבר על רגשותיי העוכרים, בעיקר ניסיתי "לתקן" את כל הסובבים אותי ולמרבה הפלא, סבלתי מכך עוד יותר.

בשנת 2004 פגשתי לראשונה את מורתי האהובה, לאמה דבורה-הלה, והיא, ברוב מיומנות הכניסה אותי אט אט לדרך רוחנית אשר ששינתה את חיי ללא הכר. בעקבות הלימוד הנשגב שהועבר הישר מליבה אל ליבי ובזכות התרגול שקיבלתי ממנה, למדתי להעריך, להוקיר ולאהוב את אמי המלאכית, לתרגל זוגיות רוחנית עם בעלי ובעיקר למדתי לקבל בחמלה ואהבה את ביתי, שצועדת איתי כעת בדרך זו.

במהלך שנות הלימוד והתרגול אני לומדת לייצר שמחה, שלווה ועונג, יכולת הריכוז שלי התחדדה ובעיקר אני למדה לקבל את זולתי בחמלה ואהבה, גם במעגלים קרובים של בני משפחה ושכנים ועד לכלל היצורים החיים………